מרץ 2024
[אזור: הנמל ושוק הפישפשים ביפו || מעגלי || קושי: למשפחות || משך: 2 ש׳ || תקופה: כל השנה || עוד: חניה, תצפית, נמל, שוק, חוף || פוקוס: נמל יפו ושוק הפישפשים]
יצאתי ממש מוקדם היום כדי להגיע ליפו בלי לעמוד בפקקים של הבוקר וגם כדי לתפוס את קרני הבוקר שאמורות להיות רכות יותר. הרבה זמן לא הייתי כאן ולילה קודם החלטתי להגיע דוקא לכאן כי המקום תמיד מענין ופשוט החלטתי לזרוק רשת .. רציתי להרגיש כמו הדייגים כאן שזורקים רשת ולא ממש יודעים מה יתפסו אם בכלל, הם מרגישים שהם חייבים, אין להם דרך אחרת, זה חזק מהם, כך אני מרגיש לאחרונה שאני חייב, שזה בוער בי וזה גורם לי לזוז.
בניגוד לציפיה שלי, דייגים רבים לא ראיתי כאן למעט כמה בודדים. כששאלתי אם אני יכול לצלם, אז אחד מהם, שכנראה היה עייף או סתם מצוברח נבח עלי שלא אבל חבר שלו היה חיובי ואפילו חייך אלי, תראו את התמונה שלו כאן למטה... אחר כך כשהתרחקתי קצת, חשבתי שבטח נמאס להם מגדודי הצלמים שעוברים כאן וגורמים להם להרגיש ״מיוחדים״? מה מיוחד דוקא במקצוע הזה? למה לא מצלמים טייסים למשל?
לפוסטים נוספים
בעצם הסדר היה צריך להיות: יפו - תל אביב ולא הפוך נכון? הרי ראשית יפו אי שם לפני כ 3,500 שנים ואיפה תל אביב, בסך הכל בת 115... אז נלקחה מיפו הבכורה ואני מנסה להבין למה. נכון שהיא קיבלה מעמד בכיר אבל אני בתור בכור בעצמי הייתי נעלב.
נראה שהאנשים כאן באזור הנמל חיים במעין בועה או סוג של קומונה הם מכירים זה את זה שותים קפה יחד ופותחים את הפרלמנטים המקומיים בבוקר. בשבילי הם זרים אבל בינם לבין עצמם הם כמו משפחה לטוב וגם לרע לפעמים. שתיתי קפה של בוקר איתם והמשכתי בשיטוטי...
יש כאן היררכיה כמו בכל מקום, יש את יפו תחתית הכוללת את אזור הנמל הישן, מרינת הדייגים מחסנים ובתי מלאכה ויש את יפו עילית העשירה, הריקה והמתנשאת שחלק מבתיה נאכלים על ידי רוחות ומלחי הים והם עומדים ריקים בשיממונם.
ראיתי את הגולשים עוד מרחוק כשהייתי על גבעת יפו צפים במים בחוף צ׳רלס קלור ואמרתי לעצמי שאנסה הפעם לצלם אותם. הם מצביעים ברגליים וכשהים קורא אז באים ... במקרה גם הים האיר להם גלים היום והם נראו מאוד בעניין. אז התקרבתי לחוף וצילמתי גולשת שהצליחה וגלשה יפה, כשעברתי למיקום אחר פתאום ראיתי אותה על החוף והיא תהתה אם צילמתי אותה, הודתי באשמה וביקשתי לצלם אותה גם מחוץ למים היא הסכימה וזה מה שיצא, רואים את האושר על פניה ואין דרך נהדרת מזו להתחיל את היום, אז עדי, אני בטוח שהיה לך יום מוצלח.
איכשהו תמיד יש כאן עבודות ונראה שלעולם לא יפסקו, זה נראה כאילו יש צורך תמידי לשנות, לשפר, ליפות. משום מה נראה שהסיום אינו מגיע לעולם כך שבעצם אנחנו בכאוס תמידי. לא יודע אם עדיף להשאר עם מה שיש או להתקדם לדבר הבא?
בדרך לשוק ליד מגדל השעון של יפו ראיתי בחור שיושב רכון ולא ממש ברור אם הוא סתם עייף או חמור מזה, אתם תשפטו...ככל שאני מסתכל בתמונה אז נראה לי שהכל בסדר איתו והוא סתם לוקח פסק זמן מן ההמולה סביבו.
שוק הפישפשים נראה כבר ממוסד ובעצם נדחק לפינה. מי שמכיר את שוק הדוכנים לשעבר באילת יודע על מה אני מדבר. גם שם הקצו לאנשי הדוכנים אזור יעודי ובבת אחת נמוג הקסם. פה זה נראה כבר קצת מאולץ ונראה שמשלמים לסוחרים לפתוח את החנויות. העולם ובעיקר העולם הכלכלי נע בצעדים גדולים קדימה ומשאיר את סוחרי העבר בבעיה. במקום החנויות והדוכנים נפתחים בתי קפה, מסעדות וחנויות יוקרה ודוחקות את הסוחרים הותיקים החוצה. לא יודע אם זהו תהליך טבעי אבל האוירה בהחלט שונה, מהודקת ומעונבת יותר, אפילו שקטה יותר, אולי לטובה לא יודע לומר...
בעלי החנויות נראים כאילו נאחזים במעט הסחורה שעוד נותרה להם ונדמה שהביקוש לה הולך ופוחת. כל אחד מהם בעולמו הקטן שעוד נותר לו מנסה לשמר את הקיים. ואני מתחבט מה פירוש אותנטי והאם נשאר כאן עוד משהו כזה או שהכל למראית עין.
עשיתי הפסקת מלבי במלביה ולידי ישב מישהו מבוגר, הוא שאל אותי אם אני צלם אז השבתי: ״חובב״ ודיברנו קצת על ימים עברו בהם היו לך 24 או 36 תמונות בפילם וכל אחת היתה שווה זהב ואיך חיכינו לפיתוח בכדי לראות מה יצא. והיום בעצם הלך הריגוש והציפיה וגם היד יותר קלה על ההדק. במחשבה שניה אולי לא בטוח, כי בעצם היום הצילום הוא שלב א׳ שלאחריו כמעט תמיד יש את שלב הפוסט -עיבוד התמונה בתוכנה שאולי מחליף את הצפיה לתמונה הסופית... אז כנראה שיש תחליף לכל ריגוש... בכל מקרה האיש וחברו פתחו במשחק שש בש שנראה שהשכיח מהם את אבדן הריגוש בצילום של ימינו.
בשוק המקורה, זה שהקצו לבעלי דוכנים זמניים או כאלה שפורשים שמיכה ועליה מציעים את מרכולתם הדלה ניטשים ויכוחים של אנשים קשי יום ולי קשה לשמוע, אולי כי הייתי מנותק מהמציאות הזו ובניתי לי מציאות אחרת, בועת הייטק קוראים לזה או כל בועה אחרת ופה אני חוזר למציאות של האנשים הללו שנאבקים על כל שקל ואינם מצליחים להרים עצמם לגובה שמנתק אותם ולו לרגע ממציאות הישרדותית.
צפו במסלול הטיול במפה דינמית כאן
מפת הסיור להתרשמות:
וכמה עינינים טכנים
סיור בנמל ושוק הפישפשים ביפו
כללי: המסלול מעגלי קל להליכה, מתאים למשפחות.
איך מגיעים:
אפשר להעזר גם במפה החינמית של: https://israelhiking.osm.org.il/ ולחפש ״נמל יפו, תל אביב-יפו״. או בוויז ״חניון נמל יפו״.
התחלה וסיום: במגרש החניה בנמל.
סיפור דרך מקוצר: מהחניה נכנסים לנמל עצמו ומשוטטים במרינת הדייגים, ממשיכים בעליה קצרה לסמטאות יפו העתיקה (כדאי קצת ״ללכת לאיבוד״). לאחר מכן יורדים בחזרה לטיילת הנמל לכיוון חוף צ׳רלס קלור. לאחר ביקור בחוף ממשיכים לכיוון כיכר השעון ומשם לשוק הפישפשים. אחרי שוטטות בשוק חוזרים דרך רחוב הצורפים וירידה בחזרה לחניה.
מתי ביקרתי: 27/03/2024
אורך הסיור כ 4 ק״מ
דרגת קושי : קל (למשפחות)