פסח אפריל 2024
[אזור: חופי תל אביב מהילטון עד גאולה || הליכה על קו החוף || קושי: קל ומהנה || משך: 2 שעות || אורך: 2 ק״מ || תקופה: אביב || עוד: ספורט, גלישה, פוצ׳יוולי, הקפצות, שחיה, מטקות || פוקוס: אביב ספורטיבי בתל אביב ]
קיבלנו דירה תל אביבית לסופ״ש בחג השני של פסח אז מה לא נגיע? יצאתי בשבת שהתחילה סגרירית והשתפרה ככל שחלפו השעות, אמרתי: ״אני מצלם את תל-אביב ספורטיבית היום, בוא נמצא את כל סוגי הספורט כאן באזור החוף ונראה מה יצא״... האמת שזה לא קשה בכלל, זה נראה כאילו כולם כאן בעניין, אז מה שנשאר זה רק לכוון וללחוץ :)
פתאום סתם לשחק כדורעף חופים נראה מיושן, המלך החדש, כבר לא כל כך חדש האמת, הוא הפוצ'יוולי או סתם מעגל מקפיצי כדור, משהו באקרובטיקה הנדרשת, הוירטואוזיות והוייב בין השחקנים אינו קיים בכדורעף המסורתי ומדליק את הדור החדש. כל מה שצריך זה כדור ועוד כמה חברים בעניין וזהו. האמת, כיף לראות את זה ובמיוחד כשאתה רואה מקצוענים משחקים וכאן, ללא ידיעתי, צילמתי מקצוענים...
לפוסטים נוספים
גילוי נאות, ״הרקדן״ כאן הוא הבן שלי והוא לא ממש רקדן אלא ״מקפיץ״ מקצוען שהכדור כמעט ולא נופל לו. הוא והחברים שלו מבלים שעות בהקפצת כדור בקבוצה שמונה בדרך כלל 4-5 מקפיצים, המקום - חוף טרומפלדור. אם טרומפלדור היה יודע מה קורה בחוף שלו היה מתהפך בקברו אפילו עם יד אחת, וזה לא קל...
המראה בהחלט מדהים : עשרות רבות, אולי מאות של מקפיצים בחוף וזה נראה כאילו לכדורים בתמונה יש חיים משל עצמם והם מקפיצים את עצמם לשמיים ונוחתים כשבא להם.
היום היה מצוין גם לגולשי הרוח והגלים. כשהתחלתי את הסיור שלי ראיתי אותם בחוף הילטון מחכים לגל הנכון שיטיס אותם קדימה. יש דברים שכנראה כבר לא אעשה וזה אחד מהם, גם הקורדינציה שלי אף פעם לא היתה מושלמת וגם כי יש עוד דברים בתור.
מזכיר לי איך בילדות היינו מחכים לגל הנכון בים כדי לתפוס אותו בעיתוי המושלם שיקח אותנו כמה שיותר רחוק ומהר. לא פעם הייתי נחבט בקרקעית הים אבל את זיק האושר והחיוך אחרי ״גלישה״ מוצלחת אי אפשר היה להחליף בשום דבר אחר באותן השניות.
זה החלום שלי, בחיי, גלישת רוח, ניסיתי באילת ולקחתי כמה שיעורים ו... חזרתי עם כאבי גב, ואני לא פראייר, טריאתלט וכאלה... כבר הזכרתי עיניני קורדינציה נכון? וכאן היום הם טסים מעל המים עם הכנפון הזה מתחת לגלשן (פויל) שנותן לו עילוי כמו למטוס. וואו איזה כיף להם, איזו הרגשת חופש זו צריכה להיות... במקרה הזה הים הוא כמו פר ברודיאו או משהו כזה וצריך כשרון ומאות שעות אימון כדי לא לעוף ממנו בשניה הראשונה.
ועכשיו אחד ברור, מסתבר שזו ״אחת״ ולא ״אחד״ (גלשן הפויל של רומי קמינר). אז גם כאן זכיתי לראות חבורת מקצוענים ומקצועניות בפעולה היום.
כאן ליאור מדגימה יכולות ריקוד, שליטה ומפגן כח מרשים, היא מתאמנת כאן על הבטון החשוף. כשביקשתי לצלם אותה היא אמרה שהיא מנסה תרגיל היפוך לאחור וכנראה שבגלל המצלמה היא לא כל כך מצליחה, אולי ההתרגשות שלה תספק לי את התירוץ לצלם אותה שוב כשתפסיק להתרגש ואז גם בטוח תצליח.
בבריכת גורדון, סמל הבורגנות התל אביבית, תפסתי במקרה רגע מהחיים בו שחיין עם שנורקל וסנפירים צולל במי הבריכה... הפריים הזה נותן לי תחושה של נורמליות, מעלה חיוך של שמחה ומציג סוג של שבירת מוסכמה כאילו איזו מין בדיחה על חשבון המוסד המהוגן והותיק הזה.
נראה שהכח הנשי בעליה וכנראה שלא רק בצבא, בכל ענף ספורט שנחשב בעבר גברי בלבד משתלבות נשים וזה יפה לראות איך הדור החדש הזה ממזג את המינים בטבעיות שנראית לי מקסימה. יש את המקצועניות כמו שחקנית המטקות הזו, אני חושב שכבר ראיתי אותה בעבר מפגינה עוצמה ונחישות כמו גם יכולת מדהימה ואני, תחת אש, מנסה לתפוס את הפריים שלי בלי להפגע ממטחי הכדורים השורקים לי ליד האוזן...
רקדני ריקודי העם נהנים בקבוצה גדולה לצלילי מוזיקה בחוף גורדון, לי זה נראה אולי קצת מיושן ובכלל לא שייך, אבל יש קהל לכל סוג פעילות וגם הריקוד עדין כאן עם הוייב והתקשורת רווית מחוות הגוף שלו.
נראה לי שצריך לדון בסוגית התל אביבים והכלבים או אולי תל אביב והכלבים באיזה פוסט נפרד, בינתיים מצאתי כמה זוגות מענינים בדרך חזרה לדירה. אומרים שקיימת השפעה ודימיון הדדיים בין הכלב ובעליו אז תשפטו אתם:
כאן יובל עם הכלב שלה, נראים די מדוגמים ביחד לא?
בשדרות בן גוריון בסלסילה ועם Free style
בכיכר אתרים המתפורר בסטייל ועל עקבים... אז מה אומרים? יש משהו לא?
בסוף, אחרי כל הסיפורים האלה מישהו גם צריך להחזיר את הכדור לא?
