יולי אוגוסט 2024
הקדמה והיום הראשון בפריז צרפת
היום הראשון
הגענו לפריז, היעד הסופי במסע שלנו בספרד וצרפת בחודשיים האחרונים. קצת חששנו שבשלב הזה כבר נרגיש ״מלאים״ ויהיה קשה לחוות את האולימפיאדה ואת העיר כפי שהן ראויות.
העיר הזו לא מאפשרת לך להשאר אדיש, היא מהממת, היא עצומה, היא כבר גדולה מאלה שנעים וחיים בה, יש לה נשמה משלה והיא תופסת אותך מהשניה הראשונה ולא מרפה.
כמה מרגש להגיע לכאן אחרי לא מעט שנים שלא ביקרנו בעיר ועוד לארוע הגדול בעולם.
אני יודע שפריז עכשיו שונה מכרגיל, רחובות בה חסומים, אזורים ואתרים מפורסמים שלמים הוסבו למתחמי תחרות ומאות אלפי תיירי ואוהדי ספורט ממלאים את רחובותיה.
הגענו ברכבת מליון לתחנת Ger de Lyon ומשם לדירה ששכרנו ל 12 הימים הבאים.
הדירה ברובע ה- 13 בשכונה מקסימה בבנין עם חצר פנימית, קומה שלישית בלי מעלית.
דירה מתוקה וקטנה שמתאימה לנו בדיוק. אפילו מזגן נייד סידרו לנו לכבוד השהות כאן. ומזגן כאן זה לא מובן מאליו.
ברובע יש המון מסעדות מהמזרח, ממש צ׳יינה טאון וזה ממש מתאים לטעם שלנו.
מצורפת מפה עם האתרים השונים שביקרנו בעיר (לא כולם, אבל נבחרים)
לפוסטים נוספים
היום השני
פתחנו בריצת בוקר ברובע שלנו וברובע 5 הסמוך ( 20 הרבעים בפריז מסודרים בספירלה).
אחר כך יצאנו לסיור טעימות עצמאי באזור המארה ברובעים 3-4. דורית מאוהבת במתוקים הללו אין ברירה... היינו בפטיסרי שנקרא Carette בכתובת 25 Place des Vosges. המדובר במלון בן 6 חדרים שיש לו פטיסרי ושם אכלנו טארט וניל עם בצק פריך שגורם לך לרצות לחיות לנצח - כמו בשיר של ארכדי דוכין.
המקום השני בו ביקרנו היה של השף כריסטוף אדם, שנקרא l’Éclair de genie בכתובת 122 Rue Montmartre ושם טעמנו אקלר פיסטוק מצוין.
המקום השלישי היה בוטיק של Pierre Hermé שם הצטיידתי בקליפות תפוז בציפוי שוקולד שאני נורא אוהב. בכתובת rue Sainte-Croix-de-la-Bretonnerie מספר 18
לסיכום חלק הטעימות אומר כך: אני בטוח שישנן פטיסרי נוספות לא פחות טובות מאלה בפריז אבל אלה היו בהחלט טעימות ומיוחדות.
עברנו גם ״ברובע היהודי״ וראינו חנויות ומאפיות כשרות וחלות מתוקות, איכשהו תמיד נראה לי מוזר להתקל בסממנים יהודים בחו״ל, זה כאילו הוצא מהקשרו לא? אנחנו כל כך סגורים במדינה הקטנטונת הזו שלנו שמפגש שלי ביהודי חובש כיפה או שטריימל נראה לי כמו מופע תעתועים כזה...
במארה נמצאים גם מרכז פומפידו ומוזאון פיקאסו, ויש כאן גם הרבה גלריות מאוד יפות.
היצירות הללו (כמו בתמונה כאן למטה) איכשהו משוכפלות להרבה גלריות בעיר וכשאתה רואה אותן בחלון אתה מנסה להזכר אם היית כאן כבר או שזו גלריה חדשה שטרם ראית. לא יודע, לא ראיתי את המונה ליזה משוכפלת... כנראה הדור הצעיר של האומנים רוצה למכור מהר והרבה.
יושבים על ספסל ב״גינה״ הזו (Place des Vosges). ככה קוראים לזה בתל אביב לא? אני לא מזלזל חלילה אבל יש עוד לאן לשאוף כנראה. בכלל נראה שפריז די התגנדרה לקראת האולימפיאדה או שהשנים עושות לה רק טוב...
ופתאום כאילו נפלו מהשמים, תהלוכה של אפריקאים עם מוזיקה ושני החברה הללו שנראה כאילו עומדים לצוד איזה פריזאי אומלל עוד שניה ולהכניס אותו לסיר גדול ומבעבע. כנראה שהדימיון שלי קצת הולך רחוק מדי...
היום נוסעים לבריכה האולימפית בערב לראות חצאי גמרים וגמרים איזו התרגשות!
באמת מאוד מרגש להגיע לחוויה האולימפית. הגענו עם התחתית ללה דפנס ארנה באזור מגדלי העסקים של פריס ותפסנו מקומות בשורה 50, די גבוה אבל לא מדי אני מקווה...
האוירה מחשמלת כמו במופע רוק עם אורות ומוסיקה ומנחים נמרצים. אבל משהו משונה קורה, כאילו התודעה מתחלקת עכשיו בין המציאות ובין ״המציאות״ שאנחנו רגילים לה המשתקפת דרך מסכי הענק. המציאות שבמאי וצלמי הארוע יוצרים עבורנו. כשניתן אות הזינוק קשה להחליט באיזו מציאות לצפות עכשיו בזו עם התקריבים והאקשן מתחת למים או בזו האמיתית שלנגד עיננו של השחיינים הקופצים למים וחותרים במלוא כוחם לקו הסיום.
המרחק מהבריכה ואולי גם המים יוצרים איזשהו ריחוק פיזי ותודעתי שמעצים את הענין. השחיינים מתנהלים כאן לפי פרוטוקול נוקשה של זמנים ותכתיבי הפורמט כמו בריאליטי... זהו זו בעצם תוכנית ריאליטי לא? רק שכאן מודחים מיידית ללא שהיות מיותרות...
היום השלישי
פתחנו ברובע המארה בו היינו בחנות תה (Mariage freres) ביקרנו גם בחנות Merci לראות על מה המהומה (על שום דבר מיוחד בעיני, אפילו מזגן לא הפעילו לכבודנו). היינו בסיטה, האי שהוא בעצם מרכז פריז ההיסטורית. עברנו גם בכנסיית נוטרדם המשתפצת שאמורה להפתח בסוף השנה למבקרים בינתיים היא מגודרת ומסוגרת.
כפי שכתבתי, הנוטרדם עדיין בשיפוצים, ככה זה, תמיד הפינישים לוקחים זמן, לא רק אצלנו. תאריך היעד כרגע הוא דצמבר 2024
צהרים אכלנו במסעדה סינית טובה ברובע שלנו (Au bourgeon d'or) - מרק וון טון וכיסונים מהטובים שאכלנו.
בערב נסענו לאייפל וראינו אותו מואר ויפה. מלא תיירים וחם למות אבל יפה כבר אמרתי?
היום הרביעי
נסענו לבריכה לראות מוקדמות, הבאתי את העדשה הגדולה וצילמתי את השחיינים. אחר כך רצינו ללכת למוזיאון האורנז׳רי הזכור לטוב אבל מסתבר שצריך לקנות כרטיסים מראש. אז הסתובבנו ברחבה של הלובר ובגני טוולרי. בכלל, בגלל החסימות וכמות התיירים נדמה שהזרימה הטבעית של העיר קצת נעצרת וצריך להקיף מתחמים שלמים כדי להגיע ליעד כלשהו, זה קצת מעיק ומפריע אבל זו אולימפיאדה אז מספיק להתלונן.
אנחנו ביומיים של חום ופחות נעים... ברוב הימים מזג האויר היה מצוין בעיקר בבקרים עד הצהרים. ברכבת התחתית עוד לא הספיקו להחליף את הקרונות לממוזגים ואנשים יוצאים ממנה כמו לאחר סאונה. תראו כאן בסרטון הקצר הזה את שיטת המיזוג המתקדמת בקרונות:
בערב נסענו לשער הניצחון ומשם על שדרות האליזה לכיון כיכר קונקורד. האזור היה חסום ולכן חזרנו ולקחנו מטרו חזרה לדירה. המוני תיירים באליזה כמו גם בגנים. המוני שוטרים בכל פינה בעיר ובעיקר באזורים של מתחמי הספורט. אפרופו שוטרים, יש כאן היררכיה די ברורה, כמעט ואין שוטרים שחורים ובכלל לרוב השחורים תפקידים מאוד מוגדרים, האמת כמו בכל עיר גדולה בעולם. ״חירות, שיוויון ואחווה״ כבר הזכרתי?
היום החמישי
היום התחלנו בריצה לכיוון גני לוקסנבורג המקסימים. רצנו לגנים ושם סיבוב וחצי ובחזרה.
אחר כך נסענו לגאלרי לפאייט (40 Bd Haussmann) כולל תצפית מהמרפסת העליונה הנוף מקסים אבל חם מאוד להשאר למעלה.
הגאלרי נפתחה בשנת 1912 על ידי שתי משפחות יהודיות וכוללת כמה מבנים מרשימים מאוד עם כיפת תקרה בגובה 33 מטרים מעוטרת בפרחים.
הגג של הגאלרי עוצב כחוף ים והנוף מהגג מרשים (האייפל הוקם כ 13 שנים קודם אז כבר מההתחלה היה מה לראות מהגג).
היום גם ביקרנו בשלושה פסאז׳ים מקוריים בעיר (Passages couverts de Paris)
רוב הפסאז׳ים ממוקמים ברובע השני של העיר והוקמו במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה.
יש בהם מסעדות, בתי קפה וגם חנויות של תמונות ואומנות, עבודות יד, ספרים ובולים והם מאוד מיוחדים ויפים. הנה כמה מהפסאז׳ים שביקרנו:
Passage Verdeau ,Passage Jouffroy, Passage des Panoramas
הפסאז׳ים נראים כמו עולם הולך ונעלם של אומנות, מסורת של עבודות יד וחנויות שמנסות לשמר תפארת עבר. יותר ויותר מסעדות ובתי קפה נפתחים בהם. המקומות הללו כל כך יפים בעיני, העומק הזה, הכבוד לאומנות, לעיצוב לעבודות היד ולכל מה שהוא לא מהר, כאן ועכשיו מקסים. מין עולם מקביל מקורה בזכוכית ומרוצף בשיש שעדיין איתנו. איזה כיף שזכינו.
היום היה לנו משחק טניס ברולאן גארוס (על שם טייס צרפתי ממלחמת העולם הראשונה)
היה מדהים, האוירה באצטדיון מרשימה, ג׳וקוביץ מול טיסטיפס. היווני נתן פייט וכמעט לקח מערכה שניה אבל הסרבי ניצח בשתי מערכות. במהלך המשחק כשהקהל מעודד את אחד השחקנים זה מרגיש לי לפעמים מבאס מאוד לשחקן האחר, ההתמודדות הנפשית במשחק הזה היא מטורפת אתה לבד מול כל הקהל הזה אילו כוחות צריך!
למשחק חצי הגמר נשים נשארנו רק לכמה משחקונים וחזרנו הביתה, די כמה אפשר...
שיוויון שיוויון אבל לחצי הגמר נשים נשארו הרבה פחות צופים. טוב, אף אחת לא הייתה ג׳וקוביץ, אולי אם היתה סרינה וויליאמס אז היו נשארים...
היום השישי
בבוקר נסענו לפארק המסילה בפריס (Promenade Plantee). כן יש כזה גם פה והוא דומה ל High line בניו יורק. טיילת על גבי קטע מסילה ישן לאורך כ 4 ק״מ עם גשרים, גינות ובריכות מים משמש גם כמסלול ריצה ממש יפה.
מתחת לטיילת יש מתחם שלם של חנויות עיצוב, גלריות וחנויות של בעלי מלאכה שנקרא (Viaduc des Arts). מגיעים מתחנת מטרו הבסטיליה.
אחר כך המשכנו לעוד פסאז׳ יפה שנקרא Galarie Vivienne ולאחריו רציתי גם את Galerie Colbert אבל היה סגור.
צעדנו לבנין הספריה ומרכז המחקר המדהים (Bibliothèque Nationale de France - Richelieu) נכנסנו לאולם הקריאה שם צילמתי את המדרגות לקומה השניה. המקום שופץ בשנים האחרונות ויש בו גם גינה חיצונית מאוד יפה ובכלל אוירת הכבוד שמייצר מקום כזה גם לספרים וגם למה שהם מייצגים עובר גם לאנשים שממלאים את אולם הקריאה.
אחר כך פגשנו במקרה עוד פסאז׳ (Passage De Choiseul) ואכלנו שם ראמן טעים במסעדה יפנית.
בערב יצאתי לסשן צילום לילה הצלחתי לא רע עם כמה צילומים של האייפל ושל גשר passerelle debilly. הרבה רחובות חסומים למשל גשר אלכסנדר ה-3 חסום בחציו ולא ניתן לצלם בכלל.
היום השביעי
יצאנו לרוץ בגני לוקסנבורג ואחר כך טיילנו כאן בשכונה שלנו ברובע ה -13 ברחובות המיוחדים בשכונת (Butte-aux-Cailles) עם אומנות הרחוב כאן. השכונה מיוחדת מאוד עם בתים נמוכים וחצרות פנימיות מתוקות. יש כאן בתי קפה, בולנג׳רי ופטיסרי. קשה להאמין שיש מקום מיוחד כזה בפריז הענקית.
מחכים לעודד את רוכבי הכביש ואת איתמר אייהורן שאמור לעבור ממש מתחת לבית שלנו עוד מעט.
תראו כאן את החצר הפנימית המקסימה הזו עם רצוף האבן והבנינים הנמוכים הללו המטופחים עם העציצים וכל הירוק הזה.
עודדנו את איתמר כשהוא עבר כאן עם דגלים וצעקות ובערב יצאנו לסשן אחרון בשחיה וראינו אגדות בתחילת דרכן ואגדה ארוכת שנים: סאמר מקינטוש הקנדית ששחתה 200 מעורב וקטי לאדקי ששחתה 800 שתיהן לקחו את הזהב.
היום השמיני
בבוקר נסענו למוזאון לצילום (Maison Européenne de la Photographie) בכתובת: 5/7 Rue de Fourcy והיתה חויה מענינת ושונה קצת. היו שם תמונות משוקי פישפשים עם מסגרות יפות היו תמונות שנלקחו מהרשתות החברתיות והוצגו וכל מיני פרויקטים של הצלם Thomas Mailaender חלקם מענינים וחלקם קצת פחות. הבנין של המוזאון יפה וניבט ממנו נוף עירוני מקסים. פה לא התאפקתי וצילמתי את המדרגות של המוזאון...
אחר כך הלכנו לפארק הקטן בקצה של האי סן לואי שנקרא (Square Barye), תראו את המקום הזה, נראה כמו הקצה של הטיטניק לא?
לאחר הביקור בגן קנינו עוגת אגוזים טעימה בפטיסרי ליד כיכר הבסטיליה. אחר כך גם הזמנו שם קישים ועוגת גבינה ממש מדהימה המקום נקרא :AUX2ANGES.
משם המשכנו לשוק שמתחיל מכיכר הבסיטליה שנקרא (Marché Bastille) ויש בו בגדים, המון ירקות ופירות, דגים, פירות ים ועופות צלויים ועוד די הרבה אוכל וגם קצת פסלים ובגדים (פתוח בימי ראשון וחמישי בבוקר).
אחר כך צעדנו לאורך תעלת סן מרטן המוצלת לכיוון פארק Jardin des Plantes גן בוטני ושדרות עצים - מהמם. בקצה של הפארק נמצא מוזאון טבע מקסים גם לילדים (Gallery of Evolution). בפארק יש גם גן חיות קטן ותצוגות של צמחים טרופים בבינין זכוכית גדול. הגן הוקם כבר במאה השבע עשרה. מי שמחפש קצת שלווה, צל וצמחיה מיוחדת ומגוונת זה המקום.
אחרי הגן לקחנו אוטובוס לארנה bercy לתחרות ההתעמלות (טבעות גברים, מקבילים מדורגים נשים וסוס קפיצות לגברים). התחרות מענינת אם כי קצת סטרילית והמתקנים קצת מרוחקים אז קשה לקבל ממש תחושה של ״תוך הארוע״ אבל מרשים מאוד.
היום התשיעי
בבוקר נסעתי לאזור שוקי פישפשים (Marché aux Puces de Saint-Ouen) השוק הזה הוא אוסף של שווקים (לא ממש שוקי פישפים) חלקם חנויות מקורות חלקם פתוחים כמו Saint- Ouen או Jules Vallès ממש גן עדן לחובבי עתיקות, אומנות, ביגוד יד שניה, מוסיקה, ריהוט ווינטג׳ ו״מוצרי״ שווקים למינהם וגם המון אומנות רחוב וגרפיטי. יש כאן גינה קטנה (Jardin Ephemere) ובה אומנות רחוב מקסימה ושביל קטן מדק.
כמו בכל מקום בצרפת החלוקה ברורה בין דוכני האוכל והביגוד הזול שנשלט על ידי מהגרים מרוקאים ואלג׳ראים ושאר החנויות ודוכני העתיקות והאומנות שנשלט על ידי הצרפתים.
האזור גדול ומקסים ושווה חצי יום של שיטוט לפחות. הגעה עם קו מטרו לתחנת Porte de Clignancourt. (ממוקם צפונית לרובע ה-18 פתוח בסופי שבוע) קצת רחוק אבל שווה מאוד.
אחרי הצהרים נסענו למוזאון (Bourse de Commerce) לאומנות מודרנית - הבנין נפלא והתערוכות המוצגות מענינות - שווה להגיע. במוזאון מוצגות יצירות מודרניות מהאוסף הפרטי של פרנסואה פינו (מעשירי צרפת). הבנין שימש כבורסת החיטה והסחורות עד תחילת המאה העשרים ואחת כאשר בשנת 2016 קיבל פינו זיכיון להקים את המוזאון.
באזור הרובע הראשון יש עוד הרבה מה לראות, למשל פאלה רויאל (Le Palais-Royal), הגנים שלו ומיצג העמודים בחצר (Colonnes de Buren).
בערב נסענו שוב לאזור הלובר וגני טולרי לצפות בכדור עם האש האולימפית... היה קצת צפוף ומאובק והגעתי עם חצובה לצלם את הכדור שזז די מהר...
היום העשירי
היום יצאתי לטיול ורציתי להגיע לאינווליד, הלכתי ברגל מהדירה דרך הרובע ה-14, דרך גני לוקסנבורג וסאן ג׳רמן. הגעתי לגשר אלכסנדר ומשם המשכתי לאינווליד. רציתי לעבור מרחק ברגל ולא להיות מתחת לאדמה במטרו שם אני ״מפסיד״ את פריז. בכלל נדמה שאי אפשר להכיל את מה שיש לה להציע ובכל קרן רחוב או גינה קטנה מגלים עולם חדש. כשאתה הולך במסלול מסויים אתה בטוח שאתה מפסיד המון במסלולים אחרים... כנראה אצטרך להגיע שוב לפרק זמן ארוך יותר.
גני לוקסנבורג המקסימים בכל פעם מחדש. רמת הגינון, ההשקעה בפרטים, הניקיון והאסתטיות מעוררים קנאה.
